מי מכם לא נתקל בסיטואציה בה אתם מדברים בטלפון לקבוע תור להורים שלכם ובא זמנית כבר קובעים לילדים שלכם בדיקות בקופה? אתם, שנקראים דור הסנדוויץ' מג'נגלים בין הטיפול בילדים שעדיין בבית ובהורים שמתבגרים.
השבוע ניחמתי אבלים חברה קרובה, יש לה 3 בנים קטנים שמגדלת יחד עם בן זוגה, אימה בתקופה האחרונה חלתה ונזקקה לטיפול יותר תומך וצמוד. היא מצאה את עצמה מג'נגלת בין בתי חולים, ילדים שזקוקים לתשומת לב של אמא, מטלות הבית, עבודה ועוד.
בניחום שיתפה אותי בקשיים שחוותה, את העומס, הנטל, ימים של התמוטטות נפשית ופיזית.
אימה לצערי נפטרה. כרגע נשאר אביה.
על בני המשפחות קיים נטל מול מספר חזיתות וברמות שונות.
חזית בירוקרטית - ניירת, מסמכים, רשויות, קופת חולים, רופאים.
חזית משפחתית - המשפחה הגרעינית בבית, הבן זוג, הילדים.
חזית רפואית- הבנה של המצב הרפואי, קביעת בדיקות, התנהלות מול בתי חולים, רופאים.
חזית רגשית - החרדות, עומס, לחץ .
בכל אחת מהחזיתות בני המשפחה חשים את עוצמת ההתמודדות ברמה זו או אחרת.
בספרות המחקרית קיים מושג בהקשר של good enough mother , אין אמא מושלמת, יש אמא מספקת. כך גם בטיפול, אין מטפל מושלם, יש לשאוף לטיפול מיטיב.
בין כל הג'ינגול בכל החזיתות יש לדאוג לשמור על ה well being . לדאוג למצוא פנאי, ליצור עוגנים משמעותיים כדי להגיע לטיפול מיטיב.
דאגו לשמור על כוחות ואם יש צורך בקשו עזרה של איש מקצוע. כדי להבין מה ההבדל בין פסיכוגריאטר לגריאטר? כנסו למאמר בלחיצה על הכפתור כאן
הכותבת הינה עובדת סוציאלית בהכשרתה ומייסדת חברת 'הולדינג'
